פיצויים בשל פגיעה בתאונת אופנוע ים 

תאונה אשר אירעה במהלך פעילות ספורטיבית דוגמת שימוש באופנוע ים אינה מכוסה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שכן אופנוע ים אינו רכב.
בשנת 2001 נפגעה חן דוד בעת שייט על אופנוע ים בים סוף, אופנוע אשר היה שייך לחברת אופנועי ים סוף אילת והושט בידי מדריך מטעם החברה.

חן הגישה לבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד החברה אשר הינה בעלת האופנוע, המדריכים אשר השיטו את האופנועים אשר היו מעורבים בתאונה, בעל החברה ומנורה חברה לביטוח אשר ביטחה את החברה (ת.א 2280/03 שלום י"ם חן דוד נ' דוד דבוטו ואחרים).

בתביעה טענה התובעת כי היא הגיעה עם חברותיה לאתר החברה בים סוף על מנת לשוט באופנועי ים. על אופנוע אחד רכבה התובעת, חברתה ומדריך בשם גיא מטעם החברה. על אופנוע ים נוסף רכבה חברה נוספת של התובעת ומדריך אחר, דוד, מטעם החברה הנתבעת.

בעת השיט הפנה המדריך דוד את האופנוע עליו רכב אל עבר האופנוע עליו רכבה התובעת. מעדויות חברותיה של התובעת והתובעת עולה כי האופנוע של המדריך דוד התנגש בעוצמה באופנוע עליו רכבה התובעת ופגע באגן ירכיה של התובעת אשר נפלה למים ונחבלה פעם נוספת מפגיעת האופנוע.

בעת עדותו ניסה המדריך דוד לטעון כי תקלה גרמה לו לאבד שליטה על האופנוע וכך התרחשה הפגיעה באופנוע עליו רכבה התובעת. בית המשפט העדיף את גרסת התובעת וחברותיה כי התאונה אירעה בשל רצונו של המדריך להדגים בפני חברתה של התובעת את ביצועי האופנוע תוך ביצוע פעלול רכיבה מסוכן אשר גרם לתאונה.

בית המשפט קבע כי מדריך המשיט דוד אחראי לקרות התאונה שכן לקח סיכון מיותר ולא סביר אשר גרם לתאונה ובכך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. בית המשפט קבע כי בהתנהגותו של המדריך יש משום רשלנות אשר גרמה לתאונה ולפיכך הוא אחראי לנזקיה של התובעת.

בפסק דינו קבע בית המשפט עוד כי החברה אשר העסיקה את המדריך ובעל החברה מוטלת אחיות שילוחית למעשיו של המדריך הפוגע. עוד קובע בית המשפט כי מדריכי החברה ביצעו באופן שגרתי פעלולים מסוכנים בעת שימוש באופנועי הים ולפיכך החברה ובעליה היו מודעים לפעילות מסוכנת זו ולא עשו די למנוע אותה. בשל כך בית המשפט קבע כי אף החברה ובעליה חבים בנזקיה של התובעת בשל רשלנות וחוסר זהירות.

בית המשפט קבע כי נתבעת 5 מנורה אחראית לשפות את התובעת וכי הביטוח שסיפקה לנתבעים הינו בתוקף משלא הופרו תקנות הימאים כפי שטענה מנורה.

התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות שעת של מומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעמה והנתבעים צרפו חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם. נוכח הפער בין חוות הדעת מינה בית המשפט מומחה רפואי אורטופדי מטעמו אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% בתחום האורטופדיה וכן 10% נכות בשל הצלקת ברגלה ובסה"כ 19% נכות.

התובעת מתגוררת כיום בארה"ב ועובדת כמטפלת בילדים. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בשיעור של 160,000 ש"ח בגין הפסדי שכר לעתיד נוכח נכותה.

בגין כאב וסבל פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בשיעור של 100,000 ש"ח וכן פסק לה פיצוי של 10,000 ש"ח בגין אובדן תנאים סוציאליים ו- 20,000 ש"ח בגין עזרה וסיעוד.

בסה"כ נפסקו לתובעת פיצויים בסך של כ- 278,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.